<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק ט'</h1>
<h2>דף מו.</h2>
מי שנכנס לרשות חברו בפני חברו ויצא וכלים טמונים לו תחת כנפיו והעדים רואין אותו ולאחר זמן תבעו בעל הבית ואמר לו החזיר לי כלים שהשאלתיך והרי עדים, והוא אומר לקוחין הן בידי או שאומר אתה מסרתם לי בחובי דרך משכון אינו נאמן, וכדאמר רב יהודה [שבועות מ"ו ע"א] ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין בידי הן אינו נאמן. וכן נמי אם יטעון במשכון הן בידי אינו נאמן, דכשם שאינו נאמן על לקוחין בידי כך אינו נאמן לומר במשכוני תפסתים, ונשבע בעל הבית הסת להכחיש דברי התופס ומחזיר לו כליו. ואמרינן עלה דהא מילתא דרב יהודה ולא אמרן אלא בב"ה שאינו עשוי למכור את כליו, אבל ב"ה שעשוי למכור את כליו נאמן, ולא אמרן אלא באיניש דלא צניע אבל איניש דצניע היינו אורחיה, ובאיניש דצניע נמי לא אמרן אלא בדברים שדרכן להטמין אבל דברים שאין דרכן להטמין אינו נאמן, ולא אמרן אלא זה אומר שאולין וזה אומר לקוחין אבל גנובין לא, אחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן, ובכולהו לא אמרן אלא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אבל דברים שעשויין להשאיל ולהשכיר אינו נאמן, דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. זאת היא גירסת הרי"ף ז"ל. וכן פירשם בשערים שלו, פירוש ולא אמרן שאינו נאמן הגזלן בטענותיו אחר שהטמינו תחת כנפיו, דריעא טענתיה שלא הצניעו אלא לכפור בהן, הני מילי באיניש דלא צניע ובעל הבית אינו עשוי למכור כליו ואותן כלים אין דרך בני האדם להצניע ואז ישבע ב"ה ויטול, שאחר שהצניען אדם כזה ודברים אלו שאין דרכן להצניע ריעא טענתיה ולפיכך אינו נאמן, אבל אם ב"ה עשוי למכור את כליו אע"פ שאין זה הנוטלן צנוע ואותן כלים אין דרך בני אדם להטמינן תחת כנפיו ואמר לקוחים הם בידי או בחובי תפסתים נאמן. ולא אמרן שאינו נאמן התופס בטענתו אלא כשטוען בעל הכלי שאול או נפקד הוא אתך אבל אם אמר בטענתו גנבתו ממני נאמן התופס לומר לקוח הוא בידי או בחובי תפסתיו, דריעא טענתיה דב"ה, דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן. ואע"פ שאין ב"ה עשוי למכור את כליו ואותן כלים אין דרך בני אדם להצניען ואותו האיש אינו צנוע ואע"פ שהטמינן והיה לנו לומר שאלו לא היה משקר לא היה מצניען, אפילו הכי מהימן, דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן. זה הוא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר, אבל אם אותן כלים שהוציא תחת כנפיו דרך בני אדם להשאילן ולהשכירן וזה אומר שאולין וזה אומר לקוחים או שאמר בחובי תפסתים אינו נאמן, ואע"פ שדרך אותו ב"ה למכור את כליו ואותן כלים אין דרך בני אדם להטמינם ואותו האיש צנוע, ואעפ"כ אינו נאמן, דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. ורבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר. ובפרק המקבל [ב"מ קט"ז ע"א] כתב הרב ז"ל דלאו דוקא בכלים הטמונים תחת כנפיו, שאף שהוציאן מגולין כיון שהן מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ויש לו עדים שהוא ידוע לו הרי הכלי בחזקת בעליו, וכיון דאיכא סהדי מחזירו לו. ואע"ג דאיכא רבוותא דס"ל דלא אתמרא מלתא אלא בשהטמינן, לא סמכינן עלייהו. והנה חולק עליו תלמידו הר"ר יוסף הלוי אבן מיגש ז"ל בחילוף הגירסא ופסק שב"ה העשוי למכור את כליו אפילו בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר נאמן התופס.
